בוגופן בע"מ נ' פרי גליל (תעשיות) בע"מ ואח'

החלטה

המבקשת בבקשה זו, שהיא המשיבה בהליך העיקרי שהוא תובענה בדרך של המרצת פתיחה (להלן גם "פרי גליל"), עותרת לעיכוב הליכים בתובענה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, נוכח קיום הסכם בוררות בין הצדדים. המשיבה בבקשה (המבקשת בתובענה העיקרית, להלן גם "בוגופן") מתנגדת לבקשה.

בין הצדדים נכרת ביום 23/2/2010 חוזה, שעל פיו נמכרו על ידי בוגופן לפרי גליל כל מניות מילוז בע"מ, חברה יצרנית, וכן זכויות נוספות של בוגופן במילוז בע"מ (הלוואת בעלים). בחוזה המכר ("החוזה") נקבעה תמורה, וכן נקבע כי התמורה תשולם לאחר קבלת אישור הממונה על ההגבלים העסקיים ולאחר השלמת "בדיקת נאותות" שבה תיבדק נכונות הצהרות ומצגי בוגופן על מצבה של מילוז וכן ייספר המלאי. עוד נקבע בחוזה כי התמורה הסופית תיקבע לאור ממצאי בדיקת הנאותות וספירת המלאי, ממצאים שעל פיהם יכול והתמורה הסופית תקטן או תגדל ביחס לזו הנקובה בחוזה. תמצית העובדות היא כי סמוך לאחר כריתת החוזה החלה פרי גליל להעלות טענות לפיהן בדיקת הנאותות מלמדת שמצגי בוגופן לא היו נכונים וכי מצבה של מילוז גרוע במידה ניכרת מזה שהוצג לפרי גליל בגדר החוזה. על כן שולמה רק חלק מהתמורה המוסכמת (כמחצית או מעט למעלה מכך). בוגופן חולקת על טענות אלה, ועיקר טענותיה הוא שפרי גליל ידעה את העובדות לאשורן גם לפני כריתת החוזה. בעקבות אירועים אלו התקיימו מגעים בין הצדדים שלא הובילו לכלל הסכמה, ובוגופן שלחה לפרי גליל הודעה בדבר ביטול החוזה. פרי גליל חולקת על תוקף ההודעה. בתובענה העיקרית (כפי שתוקנה) עותרת בוגופן להצהרה כי לאור הפרות החוזה שהתבטאו באי-תשלום מלוא התמורה על ידי פרי גליל, ביטול החוזה על ידי בוגופן נעשה כדין והחוזה "בטל ומבוטל" (מטבע לשון שראוי לחדול מכל שימוש בו משום הסתירה הפנימית שבו: חוזה "בטל" הוא חוזה שמלכתחילה היה משולל תוקף; חוזה ש"בוטל" הוא חוזה שהיה בר תוקף, אולם בוטל מכאן ולהבא). עוד עותרת בוגופן בתובענה העיקרית לסעד הצהרתי כי פרי גליל פעלה בחוסר תום לב מובהק וכי לא היתה לה זכות שלא לשלם את התמורה החוזית, ועל כן הפרה את החוזה הפרה יסודית המזכה את בוגופן בברירת ביטול של החוזה.

מתמצית העובדות והסעדים המבוקשים בתובענה העיקרית כפי שהובאה לעיל עולה בעליל כי בלב התובענה נמצאת שאלה אחת ויחידה, והיא האם פרי גליל פעלה על פי הזכות החוזית ל"התאמת" התמורה על פי ממצאי בדיקת הנאותות כאשר שילמה רק חלק מהתמורה החוזית, או שלא היתה בידה זכות כזאת.

בסעיף 7.6 לחוזה (להלן גם "סעיף הבוררות") נקבע כי היה והצדדים לא יגיעו להסכמה "על גובה ההפחתה הנדרשת או ההפחתה או התוספת בגין המלאי, יפנו בצוותא לבורר מוסכם בעל יכולות חשבונאיות, אשר קביעתו בעניין תחייב את שני הצדדים". בסעיף 7.7 לחוזה אף נקבע כי היה והצדדים לא הסכימו על בורר מוסכם תוך 14 ימים מדרישת מי מהם, יוכל כל צד לפנות ליו"ר לשכת רואי החשבון על מנת שימנה את הבורר.

פרי גליל טוענת כי היות וההכרעה בתובענה תלויה כולה בשאלה האם פעלה כדין עת שילמה רק חלק מהתמורה לאור ממצאי בדיקת הנאותות, הרי שיש לפעול בדרך שהצדדים קבעו בחוזה להכרעה במחלוקות בדבר גובה התמורה הסופית לאור ממצאי בדיקת הנאותות, שהיא הדרך של בוררות. עוד טוענת פרי גליל כי התמלאו בענייננו כל יסודותיו של סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ולפיכך יש לעכב ההליכים בתובענה. כפי שכבר נאמר, חולקת בוגופן על טענות אלה.

השאלה הראשונה שיש לדון בה היא האם אכן הסכסוך מושא התובענה הוא באותו עניין שעליו חל סעיף הבוררות שבחוזה. דעתי היא שהתשובה חיובית. הבסיס היחיד להצהרות המבוקשות בתובענה העיקרית הוא המחלוקת בדבר הקטנת התמורה ביחס למחיר החוזי: בעוד פרי גליל טוענת שהפחיתה מהמחיר החוזי לאור ממצאי בדיקת הנאותות שהעלו, לטענתה, כי מצב מילוז גרוע מזה שנכלל במצגי בוגופן, טוענת בוגופן את ההיפך. הצדדים הסכימו במפורש כי במקרה שתהיה ביניהם מחלוקת בנקודה זו, תוכרע המחלוקת על ידי בורר "בעל יכולות חשבונאיות". זו ההסכמה שבין הצדדים, ואין זה משנה אם בעקבות המחלוקת בעניין התמורה הסופית ניתנה הודעת ביטול של החוזה אם לאו.

בתגובתה לבקשה טוענת בוגופן, בין השאר, כי המחלוקת בין הצדדים בעניין זכויות מילוז במקרקעין (מחלוקת שהיא אחת העילות להפחתת התמורה על ידי פרי גליל) היא "מחלוקת עובדתית ומשפטית ואינה מחלוקת חשבונאית כלל ועיקר" (סעיף 5.4.4 לתגובה). זאת משום שהמחלוקת היא בשאלה האם ידעה פרי גליל או היה עליה לדעת מהו השטח האמיתי שב"בעלות" (שוב מינוח מוטעה) מילוז, והאם הטעתה פרי גליל את ב"כ בוגופן בעניין אופן תיאור זכויות מילוז במקרקעין בחוזה. טענה זו אינה ממין העניין. עצם העובדה שבחוזה נקבע כי הבורר יהיה בעל "יכולות חשבונאיות" וכי אם לא יגיעו הצדדים להסכמה על זהותו ימונה הבורר על ידי יו"ר לשכת רואי החשבון, אינה מלמדת כי כל המחלוקות שהוסכם להעביר לבוררות חייבות להיות חשבונאיות בלבד, או שחייב להיות להן היבט חשבונאי. עדיין עסקינן במחלוקת על "גובה ההפחתה הנדרשת" מהתמורה, וזו בדיוק המחלוקת שהוסכם למסור לבוררות. הוא הדין במחלוקת על הפחתת התמורה בגין תביעות נגד מילוז (סעיף 5.4.7 לתגובת בוגופן לבקשה), ובשאר המחלוקות לגבי הפחתות נוספות שפרי גליל ביצעה מהתמורה החוזית (סעיפים 5.4.8 ו-5.4.9 לתגובה). גישת בוגופן לסעיף הבוררות מעקרת את תכליתו במידה ניכרת, משום שלפי גישה זו רק מחלוקת בעלת אופי חשבונאי טהור נכללת בהסכמת הצדדים לבוררות. זה כמובן לא מה שנכתב בחוזה. ה"בוררות" לגישת בוגופן כלל אינה בוררות, אלא שהיא רק הסכמה למינוי מומחה מכריע בשאלות חשבונאיות. בוגופן לא העלתה טענה כזו בלשון מפורשת, וזאת ככל הנראה מפני שידעה היטב כי טענה כזו אינה יכולה להתיישב עם לשונו הברורה של סעיף 7.6 לחוזה, הוא סעיף הבוררות. בורר, גם אם הוא "בעל יכולות חשבונאיות", אינו נעדר סמכות ויכולת להכריע במחלוקות עובדתיות ומשפטיות. נהפוך הוא. חזקה על הצדדים כי ישכילו לבחור בבורר שבנוסף ליכולות החשבונאיות שלו יהיה מצויד גם בכלים הדרושים להכריע במחלוקות משפטיות ועובדתיות. חזקה על יו"ר לשכת רואי החשבון שאם יידרש למנות בורר מחמת שהצדדים לא יצליחו להסכים על זהותו, יבחר אדם בעל יכולות מתאימות. במציאות של ימינו רבים האנשים שיש להם השכלה ורקע הן בתחום המשפט והן בתחום החשבונאי. בנוסף, רבים רואי החשבון שהרקע והניסיון שלהם בתחום העסקי עושים אותם מתאימים להכריע בסכסוך שבין הצדדים בין שבידם השכלה משפטית פורמאלית ובין שלא, ורבים המשפטנים שהבנתם וניסיונם בתחום העסקי, לרבות בהיבט החשבונאי שלו, עושה אותם מתאימים להכריע בסכסוך שבין הצדדים כאן בין שהם בעלי השכלה חשבונאית פורמאלית ובין שלא. בנוסף יש לזכור כי לרשות בורר עומדים לא רק כישוריו ונסיונו, אלא גם היכולת לפנות לבית המשפט בבקשה בדרך של אבעיה.

המסקנה מהאמור לעיל היא כי הסכם הבוררות שבין הצדדים חל על הסכסוך שבפנינו. בוגופן טוענת כי גם אם אלה פני הדברים הרי שנוכח טוב טענות פרי גליל כלפיה, העולות כדי תרמית, זכאית היא לכך שטענות אלה תתבררנה בבית המשפט (ככל הנראה הטענה מבוססת על שיקול הדעת המסור לבית המשפט בסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, שלא לעכב את ההליכים גם כאשר התקיימו יסודות הסעיף). טענה זו אין בידי לקבל. לא כל טענה בדבר מצג שאינו נכון עולה כדי "תרמית" מהסוג המצדיק סטייה מהכלל שעל צדדים לכבד את הסכמתם לברר סכסכוך שביניהם בבוררות. התפיסה לפיה תרמית ראוי שתתברר בפני בית משפט מבוססת על תקנת הציבור ועל עקרון היסוד לפיו רק מה שניתן להסכים עליו יכול להיות נושא לבוררות (סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968). לא כל אימת שצד טוען כי משנהו מסר לו – ואפילו ביודעין ובמתכוון – מידע שאינו נכון או שאינו שלם, ראוי למנוע בירור הטענה בבוררות משום שב"תרמית" עסקינן. אם נאמץ את גישת בוגופן לשאלת התרמית, התוצאה תהיה שניתן יהיה למנוע את הבאתו של כמעט כל סכסוך שבו מועלית טענה של מצג שווא שאינו רשלני בפני בורר. זו תוצאה שאינה ראויה. היא אינה משקפת את כוונת המחוקק לעודד בירור סכסוכים אזרחיים בבוררות. היא גם אינה מתיישבת עם ניסיון החיים. במקרה בו עסקינן כאן הדברים נכונים מקל וחומר, שהרי כאן הוסכם מראש שהבוררות תחול כמעט רק על מצב בו פרי גליל תטען שיש להפחית מהתמורה עקב ממצאי בדיקת נאותות, ובמילים פשוטות – על מצב בו פרי גליל טוענת שמצבה של מילוז פחות טוב מזה שהוצג לה על ידי בוגופן. הצדדים צפו את האפשרות שפרי גליל תהיה סבורה שהמצגים אינם נכונים ושלמים, ודווקא עליה ביקשו להחיל את הבוררות. אין זה סביר לומר שכאשר זו המחלוקת שהצדדים מסכימים למסור לבוררות, עדיין תוגבל הבוררות רק לטענה כי המצגים הבלתי נכונים (ככל שהיו כאלה) נבעו מרשלנות וללא כל כוונה. אינני רואה במקרה שבפנינו היבטים מיוחדים של "תקנת הציבור" ואף איני רואה כאן היבטים קוגנטיים, המצדיקים שלילת יישומו של הסכם הבוררות רק מחמת שטענות פרי גליל עולות כדי "תרמית", ככל שאכן אלה פני הדברים (ראו: רע"א 7030/08 אחיסמך מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עטורה השקעות בע"מ; רע"א 5036/10 דויטש נ' קליין, סעיף 9 להחלטה). כך נפסק מקום שהתובע הוא המעלה את טענת התרמית. דומה שהדברים נכונים מקל וחוצר מקום שבו (כבעניננו) הנתבע הוא המעלה את הטענות שנטען שיש בהן משום ייחוס תרמית, והוא עצמו גם מי שמבקש לקיים את ההסכמה לבירור הסכסוך בבוררות. בוגופן אינה יכולה לטעון כי היא חפצה ב"טיהור שמה" על ידי בית משפט דווקא (והיא אכן אינה מעלה טענה כזו באופן מפורש), שהרי היא שבחרה להביא את הסכסוך לפתחו של בית המשפט בניגוד להסכם הבוררות, ולו בחרה מתחילה לפעול בדרך המוסכמת ולפנות לבורר לא היה לה כל צורך ב"טיהור שמה" על ידי בית המשפט.

שאלה אחרת שהצדדים חלוקים לגביה היא האם עומדת פרי גליל בתנאי הנדרש לפי סעיף 5 לחוק, והוא כי היתה ועודנה מוכנה לעשות כל הנדרש ממנה על מנת שהבוררות תתקיים. אין חולק כי מתחילת ההליכים (עוד בשלב של התגובה לבקשה לסעדים זמניים) טענה פרי גליל כי בין הצדדים הסכם בוררות וכי יש לפעול על פיו. לפחות לכאורה הוכח כי עוד לפני שבוגופן הודיעה על ביטול החוזה, בפגישה בין הצדדים מיום 16/6/2010, הוסכם כי הצדדים ימנו גורם חיצוני שיקבע את גובה התמורה לפי המנגנון הקבוע בחוזה. פרי גליל חזרה ודרשה כי יופעל "המנגנון הקבוע בהסכם" כדי להתאים את התמורה. ביום 29/7/10 אף העלתה פרי גליל במפורש את הטענה כי בוגופן נוקטת סירוב להפעיל את סעיף 7.6 לחוזה (סעיף הבוררות) ולמנות בורר (מכתב עו"ד דגן מיום 29/7/10 הכלול בנספח 35 לנספחי תשובת פרי גליל לתובענה העיקרית). הנה כי כן, גם לפני תחילת ההליכים בבית המשפט כבר דיברה פרי גליל לא רק על כך שיש לפעול בעניין התמורה ב"מנגנון" הקבוע בחוזה, אלא אף דיברה במפורש על בוררות והודיעה כי בוגופן מסרבת שלא כדין לפנות לבוררות. בתשובת עורך-דינה של בוגופן למכתב הנ"ל, הכלולה אף היא בנספח 3 לנספחי תשובת פרי גליל לתובענה העיקרית, אין הכחשה של הטענה כי בוגופן מסרבת לבוררות. נתון זה עומד בסתירה לטענה כי פרי גליל לא הוכיחה שהיתה (ולא רק שעודנה) מוכנה לפעול כדרוש לקיום הבוררות. כמו כן, תקופת 14 הימים בסעיף 7.7 לחוזה אינה קוצבת את המועד לפנייה ליו"ר לשכת רואי החשבון למינוי בורר. תקופה זו מתייחסת רק למשך זמן ההתמנה להסכמת הצד השני לדרישת מי מהצדדים למינוי בורר ולקביעת זהותו. מכאן שאין לומר שהימנעות פרי גליל מפנייה ליו"ר לשכת רואי החשבון מלמדת על ויתור פרי גליל על הבוררות. ויתור כזה צריך להיות מפורש (וכך גם קובע החוזה עצמו), ולא ניתן לומר שהיה כאן ויתור מפורש.

המסקנה הכוללת היא כי בין הצדדים הסכם בוררות תקף החל על המחלוקת שבה עוסקת התובענה; כי פרי גליל היתה מוכנה ועודנה מוכנה לפעול לקיום הסכם הבוררות; וכי לא נמצא בנסיבות העניין דבר המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים בגדר שיקול הדעת שהחוק מעניק לבית המשפט בנדון. בשולי הדברים אעיר כי ניסיונה של בוגופן לטעון כי פרי גליל פועלת לעכב את בירור התובענה וכי בקשה זו היא חלק מפעולות כאמור, הוא ניסיון שאינו יכול להצליח. פרי גליל ביקשה להפעיל את הבוררות עוד לפני שההליכים החלו. היא חזרה על הטענה מתחילת ההליכים. דווקא בוגופן תרמה תרומה של ממש לזמן שחלף מאז תחילת ההליכים, עת נדרשה לתיקון התובענה ואף נדרשה לזמן רב כדי לגבש עמדתה באשר למהות התיקון. לשאר טענות הצדדים לא מצאתי צורך להידרש כדי להכריע בבקשה.

על כן, ובגדר הכלל כי על בית המשפט לפעול לכך שצדדים יכבדו את הסכמתם לבוררות, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

בוגופן תשלם לפרי גליל הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך-דין בגינה בסכום כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ח ניסן תשע"א, 22 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: